ניתן לזהות את הרכב הבד באמצעות בדיקה ויזואלית ומגע. סיבים טבעיים כגון כותנה הם רכים וידידותיים לעור, עם תחושה מעט מחוספסת ומידה מסוימת של רכות; פשתן נוקשה יחסית ונושם מאוד; משי חלק, רך ובעל ברק טבעי; הצמר הוא רך, אלסטי ובעל שימור חום טוב. לסיבים כימיים כמו פוליאסטר וניילון יש תחושה חלקה ופריכה או גמישות מסוימת, אך כושר נשימה גרוע יחסית. על ידי התבוננות ברק, התחושה והגמישות של הבד, ניתן לקבוע מראש את הרכב הסיבים שלו. ניתן לזהות את הרכב גם באמצעות שיטות בדיקה פיזיקליות או כימיות. לדוגמה, שיטת הצריבה נהוגה לשימוש: לוקחים כמות קטנה של סיבים, מציתים אותם ומתבוננים במהירות השריפה, העשן, הריח וצורת האפר. כותנה ופשתן נשרפים במהירות, משאירים אפר אבקתי עם ריח שרוף; משי וצמר נשרפים לאט, מותירים אפר קשה עם ריח הדומה לשיער שרוף; פוליאסטר, ניילון וסיבים כימיים אחרים מייצרים טיפות מותכות בעת שריפה ויש להם ריח חריף. ניתן להשתמש גם בהתבוננות מיקרוסקופית של מבנה פני הסיבים או המסת סיבים ספציפיים בממיסים לצורך זיהוי.
לזיהוי תעשייתי ומעבדתי, ניתן להשתמש גם בשיטות ניתוח אינסטרומנטליות. שיטות כגון ספקטרוסקופיה אינפרא אדום של פורייה (FTIR), קלורימטריית סריקה דיפרנציאלית (DSC) או עקיפה של קרני X- יכולות לזהות במדויק את ההרכב הכימי של סיבים. שיטות בדיקה מודרניות יכולות להבחין במהירות ובדייקנות בין סיבים טבעיים, סיבים כימיים ובדים מעורבבים, מה שמספק בסיס אמין לייצור טקסטיל, בדיקת איכות ופיקוח שוק.